למה רוב התנורים המוטמעים כשלים (ואיך תיקנו את זה)
אם אי פעם היה לכם תנור אינפרא-אדום מוטמע בתקרה שפשוט הפסיק לעבוד, כנראה שאתם מכירים את התסכול. עולים לשם, פותחים את התקרה, ובכל פעם מגלים אותו דבר: החלק שבו הרכיב החימום נמצא בקשר עם החוטים החשמליים נשרף או נשבר.
זו הנקודה החלשה הקלאסית. רוב התנורים הרגילים פשוט לא מיוצרים כדי לעמוד בחום שהם יוצרים. הבידוד נשבר, החוטים נקורים, ואז – פוץ – יש קצר חשמלי.
החום לא יורד רק למטה
העניין הוא שכאשר מדליקים נורה בהספק גבוה, החום לא יורד רק לכיוון הרצפה. הוא עולה גם לכיוון הטרמינלים החשמליים.
רוב החברות מנסות לפתור את זה באמצעות חומרי בידוד פשוטים או דבק זול. אך חומרים אלו אינם יכולים לעמוד במחזורי ההדלקה/כיבוי התמידיים. הם מתכווצים, וכשנוצרת פתח קטן, אבק ולחות יכולים להיכנס. זו הסיבה שהתנור נהרס.
דרך טובה יותר לאטימה
החלטנו שלא להמשיך לנסות לפתור את זה בדרכים האלו. במקום להשתמש בדבק רגיל, יצרנו מחסום תרמי שיכול להתאים את עצמו לשינויי הטמפרטורה.
אנו מתחילים עם בידוד קרמי בעל עמידות גבוהה, ואז מכסים אותו בחומר סיליקון מיוחד. הסוד הוא שחומר זה נשאר גמיש גם בטמפרטורות גבוהות.
מכיוון שהחומר האטום והחוטים החשמליים מתרחבים ומתכווצים באותו קצב, האטימה נשארת טובה. אין פתחים, ואין אוויר שיכול לחדור פנימה. ומכיוון שהנחושת אינה חשופה לאוויר, היא לא נהיית שבירה או מושחרת. היא נשארת במקומה.
הערה חשובה לגבי ההתקנה
יש עם זאת חיסרון אחד: מכיוון שהאטימה כל כך חזקה, יציאת החוטים החשמליים יכולה להיות קצת קשה יותר ממה שאתם רגילים אליו.
אנא, אל תכופפו את החוטים בזווית חדה בדיוק במקום שהם יוצאים מהאטימה. אם תכופפו את החוטים בכוח, תגרמו ללחץ רב על החיבורים הפנימיים. תנו לחוטים מקום להתכופף בצורה טבעית. אם תטפלו בהם בעדינות במהלך ההתקנה, האטימה תעשה את שאר העבודה בעצמה.