למה תנורי החימום באינפרא-אדום מסוג IP44 כשלים (ואיך לתקן זאת)
אם אתם משתמשים בתנורי חימום באינפרא-אדום שעמידים למים, אתם כנראה יודעים שהם נלחמים במצב קשה. הם צריכים להתמודד עם שילוב מסוכן של אוויר לח וחום גבוה.
אך הסוד הוא שהרכיב החימומי עצמו לא נהרס בדרך כלל. הבעיה האמיתית נמצאת בנקודת החיבור של החוטים.
המוות האיטי של החוטים
חשבו על הנקודה שבה הצינור הקוורץ נפגש עם החוטים החשמליים – זו הנקודה המסוכנת.
רוב האנשים משתמשים בחומרי אטימה רגילים, אך הם לא מסוגלים לעמוד בחום הגבוה. החומר מתרחב ומצטמק, ובסופו של דבר נוצרות בו סדקים זעירים.
זו הנקודה שבה הלחות חודרת פנימה. כשמים נוגעים בחוטים החשמליים שנמצאים בטמפרטורות גבוהות, המצב יכול להפוך לקטסטרופלי – עלולה להתרחש קרינה חשמלית או קצר חשמלי. זה בהחלט לא מה שאתם רוצים כשאתם מנסים לחמם את האנשים.
הדרך הנכונה לעשות זאת
רבים פשוט משתמשים בחומרי אטימה פשוטים כמו סיליקון, אך זה לא מספיק כדי לעמוד בתקני IP44.
אנחנו עושים זאת בצורה שונה: ראשית, אנחנו מחברים את החוטים באמצעות סגסוגות עם תכולת ניקל גבוהה. למה? כי הן מתרחבות ומצטמקות באותו קצב כמו הלהט. לאחר מכן, אנחנו משתמשים בחומר אטימה מיוחד שנשאר גמיש גם בטמפרטורות של 300°C.
זה שומר על החיבור אטום. אם החומר האטימה נהיה קשה ונסדק, אז הרמה IP44 של המוצר הופכת להיות לא רלוונטית. אתם בעצם יוצרים “דרך” למים לחדור לרכיבים החשמליים שלכם.
הקונספט ה“נסתר”
יש עם זאת חיסרון: אטימה חזקה מוסיפה מסה תרמית לנקודת החיבור. כתוצאה מכך, קצוות החוטים יהיו חמים יותר מאשר בעיצוב זול יותר.
אם אתם מכניסים את החוטים לתיבת חיבור קטנה, אתם יוצרים בעיות. הבידוד של החוטים יימס, ללא קשר לאיכות האטימה.
תנו לכבלים שלכם מקום לנשום. תכננו את מסלול הכבלים כך שיהיה זרימת אוויר, אחרת אתם רק מחליפים בעיה אחת באחרת.